Filed under: כללי
משונה, לא חשבתי שהשינויים האלו יבואו כל כך מהר, אבל הם מגיעים, וזה הופך להיות מרגיז מרגע לרגע. הוא כאילו צימח לעצמו יד חדשה ומנסה כל פעם לנסות ולעשות איתה דברים חדשים. פעם אחת הוא עושה דווקא, פעם שניה מרגיז. נדמה לי שגיל ההתבגרות הזה, הולך להיות מעצבן במיוחד והוא רק התחיל אותו. אי אפשר לדעת מתי יסיים.
בכל מקרה, כבר אין שום ספק שהוא מתבגר. כל אינטראקציה איתו מלווה בוויכוח. הוא מנסה אותנו, מנסה לקבוע גבולות חדשים על כל צעד ושעל. הוא לא טיפש הממזר הקטן והוא רותם את האינטלקט העצום שלו לעניין. יודע למרוח מצד אחד, מצד שני יודע ללחוץ ובמקרי הצורך שולף אירועים מתוך הזיכרון. מי בכלל יכול להתמודד עם הזיכרון הפינומנלי שלו. זה כמעט בלתי אפשרי.
אז אנחנו סוחבים, צוחקים ובמקרה הצורך גם מגיבים חזק. עונש!@!
הבעיה היא שאני החוליה החלשה. כשהוא מתחיל לצווח, ואני יודע שזו מניפולציה ובכל זאת, אני לא מצליח להתגבר על העצב שלו. מוותר לו. אלא מה. והוא מסמן לעצמו עוד וי קטן, כיבוש שטחים ואחריות.
רק שיהיה מאושר בחיי.
כתיבת תגובה
Line and paragraph breaks automatic, e-mail address never displayed, HTML allowed:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>